פרשת במדבר תשס"ה.

פטה – מורגנה (תעתועי מדבר) או ההתבודדות.

ההלך הבודד במדבר אין לו דבר עם הנזיר המתבודד במנזר או עם הנתון בצינוק טחוב. הנתון בצינוק חש קטוע חרות על ידי בני אדם. הנזיר התבודד בגלל וויתור חפשי של רצונו. לכן הוא מתבודד מרצון. שונה מהם הוא ההלך הבודד במדבר. ,,מי יתנני במדבר מלון אורחים" מקונן הנביא ירמיהו. קינתו מחמת צער על בגידת עמו.

המדבר מצוי מעבר למקום ולזמן. מרחבי אין קץ ריקים מצומח חי ומדבר, ללא גבול אינו דומה אפילו לתעיה ביערות העד העלולים להביא את התועה בהם לידי יאוש צמוד לתקוה. היער טעון סיכונים אך גם הפתעות. מאחרי אחד העצים במעבה היער האפל עלול להגיח טורף, אך גם להופיע אדם, שומר יערות, ולהושיט עזרה. שלא להזכיר את שפע האוכלין התלוי על העצים.

הנתון בצינוק, אף הוא אינו לגמרי בודד. הוא חי את החיים הסואנים מעבר לקירות וכולו צער ותקוה שהסיוט שהוא נתון בו ייגמר אי פעם. כל אלה נתונים בתוך המקום והזמן. שונה מהם תחושת התועה במדבר במצב שמעבר למקום ולזמן. ולא בכדי נדדו בני ישראל במדבר ארבעים שנה.

קבוצה נוספת של מתבודדים מרצון. מתוך בחירה. המתמיד. היוצר המסתגר ביצירתו. אלו הם המתבודדים האפופים בענני כבוד. ממדי הזמן והמקום נבחרו, נוצרו על ידם. אין הם סובלים. התבודדותם מהווה ביטוי להתיחסותם שלהם למקום ולזמן.

יש להדגיש את עובדת קיומם של ממדי הזמן והמקום גם במקרים הקודמים. החידוש שההתיחסות שלהם לממדי המקום והזמן הם התיחסות חדשה שנוצרה על ידם יש מיש. לעומת הבודד במדבר השממה, שקיומו אינו נמדד על ידי המקום הזמן, משום שאין הם קיימים בסביבתו.

והנה דוקא במקום לא מקום זה, ובזמן לא זמן זה, בחר הבורא להעניק לעם ישראל תורה, שיצרה ממד של גובה ללא הממדים הארציים של מקום וזמן. אלא שפרשת במדבר מעניקה להם ממד אישי בקרב הקבוצה האנושית. ממד של עומק. ממד של מוצא, שעשוי לספק להם נקודת אחיזה מספקת, המשמשת להם נקודת מוצא ומעניקה לאינדיבידואל ערך. התורה דנה בערך הנטו של היחיד בפרשת בחוקותי שבסוף ספר ויקרא. ערכו של היחיד אינו עולה על חמישים שקלים, וזאת כאשר הוא במיטבו מגיל עשרים עד ששים שנה. לפני גיל זה ולאחריו יורד ערכו להרבה פחות. נקל לשער שיש ליחיד הבודד צורך של התיחסות.

והנה לפני ההתיחסות למקום ולזמן, קיים צורך להתיחסות לבני האדם כמותו. התיחסות למוצא היא יותר מהתיחסות ביולוגית גרידא. התיחסות לקהילה, למוצא משפחתי משקפת ערך של קיימא יותר מן ההתיחסות למקום ולזמן גרידא, שהיא התיחסות חיצונית טכנית, ועלולה לשבש את ערכו של היחיד ולא לתרום מאומה לערכו הסגולי.

.2

פרשת במדבר תשס"ה.

להתיחסות של עומק, של מוצא, עוסקת פרשתנו.

מכאן ערך ההזדהות עם העדה שיש בה יותר, הרבה יותר מן ההתיחסות לכל ממד אחר. מכאן ערכה של התפילה בציבור שתפילתו של היחיד מתקבלת דרכה, אף אם היתה כוונת תפילתו לוקה בחסר. מכאן ערכו של היחיד הזוכה להתיחסות הנובעת מן הקבוצה. מכאן הצורך של ההתיחסות וההזדהות עם העדה, עם הקהילה והלאום. נטית הפוסט-מודרניזם לאינדבידואליזם ריק של היחיד איננה ביטוי לשחרור, אלא לפריקת עול ולהפקרות. אין היא משרתת את האני ואיכותו, אף על פי שלאני זה זכות יוצרים לבדידות מגדירה ומתאימה לצרכיו. אינדבידואליזם מודרני משמעו נתינת דרור ליצריו וצרכיו האנוכיים של האגו בלבד, שיש בה ביטוי לניתוק, ולא שיבה הביתה של הבן האובד. גם התיחסות רוחנית זקוקה לשני הממדים המעניקים לה ממשות של תחושת מקום וזמן. כך מתהווה תחושת קיום תלת ממדית. המעניקה לאדם תחושת איכות ערכית הצמודה לביטוי של ממש.